תפילה עם שירים וניגונים פותחת את כל שערי השפע, ובפרט בשבת קודש שזה הזמן המובחר לשיר ולנגן לה' יתברך

החיזוק היומי של מורינו, כ"ק הגה"צ הרב אליעזר ברלנד שליט"א, שבת בלי הטעם של הניגון והזמירות זה מרגיש כמו כלא חשוך

יום ג', י"א חשון תשפ"ה – אלה דברי קודשו:

"הסבא של יצחק דוד גרוסמן קראו לו הרב זלמן, הוא נמצא על האוניה, עכשיו אנחנו בדרך לפרנקפורטער - הינוקא מקרלין, קראו לו ר' ישראל (רבי ישראל פרלוב מסטולין כונה: הינוקא או דער פרנקפורטער, י' בכסלו ה'תרכ"ט – ב' בתשרי ה'תרפ"ב. בנו של רבי אשר מסטולין והאדמו"ר השישי בשושלת קרלין), הוא היה הבן הכי צעיר של ר' אשר (רבי ישראל נולד בסטולין לרבי אשר מסטולין השני [האדמו"ר הצעיר] ולשרה דבורה בתו של רבי אלימלך שפירא מגרודז'יסק)."

"הוא היה עושה נפלאות והיה לו.., הם קיוו שישיג תרומות לקנות כִינִין (כִינִין הוא תרכובת ארומטית המשמשת בעיקר כתרופה לטיפול בקדחת הביצות, מלריה), לקנות תרופות נגד המלריה, מלריה זה קדחת."

"אז הוא יושב באוניה והוא שר זמירות כל הלילה, לא אכפת לו, הוא יושב על הסיפון עם דלי לבד."

"הוא רואה שמישהו עוקב אחריו מהאף בי איי, מהאינטרפול, לא יודע מי זה היה בדיוק. רואה מישהו עוקב אחריו כל הזמן מתרכז, מתחבא שם באיזו פינה. רואה עיניים לטושות אליו, לא יודע מה זוממים לעשות לו."

"ככה הוא עד הבוקר, הוא מתפלל לבד שחרית, הוא לבד באוניה אין לו מנין. התפלל שחרית עד 1 בצהריים עם כל הניגונים, הוא חסיד קרלין הם מנגנים את כל התפילה."

"והוא עוד פעם שר זמירות, אחרי שהוא היה ער בלילה הוא שר זמירות בצהריים, ביום כל הזמירות וחזר עליהם. ועוד פעם, ועוד פעם ומגיע כבר מנחה, עומד 18 שעה ועד 10 בלילה הוא ממשיך את הסעודה שלישית, ואז עושה הבדלה ושר מלווה מלכה."

"הוא מסיים מלווה מלכה וניגש אל זה שבלש אחריו, זה הבלש הזה מהאינטרפול לא יודע מאיפה הוא היה, מהאף בי איי, אולי מהמוסד הוא היה."

"והוא אומר לו, תשמע אתה יודע מי אני? אתה יודע מי עקב אחריך כל ה- 24 שעות? זה אני הברון רוטשילד!"

"שמע הברון רוטשילד, קיבל הלם", אמר לו הברון: "זו השבת הראשונה בחיי שהרגשתי מה זה שבת. אני יהודי דתי, חרדי, יש לי שוחט, אבל בחיים לא הרגשתי מה זה שבת. לא ידעתי ששרים זמירות שאפשר לרקוד בשבת. תמיד הייתי יושב בשבת כמו בבית סוהר, כמו כלא ככה כמו איזה צינוק מבודד, שבת אי אפשר לעשות כלום. פתאום הרגשתי שבת כמו שלא הרגשתי בחיים שלי."

"כל השבת עקבתי אחריך, 24 שעות אתה לא מפסיק לשיר, אתה רוקד, אתה חוזר על כל הזמירות עוד שירים ואחרי זה שחרית בהתלהבות. והכול בשיא התלהבות - התחלתי להרגיש חיות חדשה בעצמות שלי, הדם שלי מתחיל לזרום, שבת פתאום התחלתי לחיות, עד היום לא הייתי חי, פחדתי משבת פחד מוות."

"שבת היה בשבילי משהו שחור, שחור, שחור, אסור לזוז, אסור כלום לעשות ולא ידעתי ששרים בשבת. הוא מצרפת, מגרמניה שם לא שרים, אין שירים, חיפשתי מקום שישירו, רציתי להיות יהודי, אבל אני לא רואה שירה, לא רואה זימרה. אז אני מתפלל לבד עם שירים, עם כינור, עם הכול, עד גיל 16."

"אצל הגרמנים והצרפתים לא היו שרים, היו אוכלים והולכים לישון, הם מתפללים מהר אפילו לא יודעים להתפלל שם. מדפדפים בסידור פותחים סוגרים והולכים וזהו - פתאום יש לי שבת, נתת לי שבת, גילית לי מה זה שבת, הארת לי את העיניים לראות מה זה שבת."

"אתה יודע מה? מה שתבקש עכשיו תקבל! אבל בקשה אחת!"

חשב לעצמו, "הילדים שלו הולכים בלי נעליים יחפים גם בחורף, הלכו יחפים לא הייתה שום ברירה. הוא אמר (לעצמו), אני מבקש על הילדים שלי? טוב, אני אעשה התבודדות שעה. בהתבודדות אמר, מה אני חושב על עצמי? חצי מהגליל כבר מתו מהמלריה!"

"צריך לבקש ממנו שיציל את הגליל, שיציל את ארץ ישראל. יש מחלה שמשתוללת, בשביל זה אני נוסע לפרנקפורט הנה ה' כבר שולח לי שליח."

"הוא בא אליו אחרי שעה ואמר לו אתה יודע מה? אני עכשיו שליח מארץ ישראל, משתוללת שם מחלה נוראה, אנשים מתים, חללים כמו דומינו כזה, משחק דומינו, נופלים אחד אחרי השני. אתה חייב לשלוח עכשיו כינין, אחיות, אחים, רופאים, רופאות."

"אין בעיה, על המקום אני מביא לך אוניה שלימה עם תרופות, עם כינין, עם אחיות, עם רופאים - הוא אירגן לו אוניה שלימה."

"ככה הוא הציל את כל ארץ ישראל ממיתה משונה."