לפניכם תקציר מתוך השיעור היומי כפי שמסר אותו מורינו הרב אליעזר ברלנד שליט"א - אתמול לאחר תפילת מעריב יום שלישי ליל י"ד שבט פרשת יתרו:

כולם ילמדו דניאל ה', שכתוב "אלפא חמרא", אחרי ששתה אלף בקבוקים או חביות, הוא ראה כתובת על הקיר מנא מנא תקל ופרסין, אף אחד לא ידע את כתב הלוחות. מי שהיה קורא היה נשרף, כתוב בחגיגה י"ג עמוד א' שתי תינוקות למדו יחזקאל חשמ"ל הם נשרפו. אחרי ששותים אלף חביות הוא היה צריך לצאת, היה לו פתח סודי, אחרי שהוא התנקה הוא היה צריך להיכנס בכניסה הראשית וחיכו לו כורש ודריוש. והם פרסים וכולם היו כשדיים, אז איך שהוא הגיע הם זרקו לו את המנורה בראש, רצו שיהיה לו ראש פתוח שיבין את הגמרא את המשניות. כתוב ששבור מלכא ידע גמרא, אמרו לו את החידוש של שתי ערוגות. צדיק עליון זה זוכה לש"י עולמות וצדיק תחתון זוכה גם אבל צריך לשפוך עפר על התאוות. פעם המלכים ידעו ש"ס, ידע גמרא. סנחריב רצה לתת אלפיים סוסים, הוא אמר נדחה את המלחמה לחצי שנה שילמדו להיות פרשים. כולם ילמדו דניאל ומלכים. והויכוח בין אחשוורוש לושתי היה כמה פסיעות נבודנצר פסע כשרץ אחרי השליח שכתב "לכבוד המלך, לכבוד ירושלים לכבוד מלך העולם" הוא אמר שצריך להפוך ולרשום לכבוד מלך העולם בראשונה, וזכה שלושה פסיעות לשלוש דורות. התורה אור - בעל התניא אומר כל פסיעה שאדם עושה אפילו גוי הוא זוכה למלכות על כל העולם. וזה ושתי אמרה שהוא עשה ארבע פסיעות וכתוב "המלכה ושתי", ואחשוורוש אמר שהמלכות שלי ועשה רק שלושה פסיעות ולכן כתוב "ושתי המלכה". היא אמרה אל תקרא לי, אני באמצע אבלות על אבא שלי. כתוב בהגדה "משתכר בכלי קודש" שובו בנים לא משתכרים גם בפורים. ראש השנה למלכים זה א' תשרי, והתחילו את המשתה בג' שהיהודים יבואו, מאה שמונים יום זה ג' ניסן שישה חודשים חסרים זה ח' ניסן, עוד שבעה ימים זה ט"ו ניסן, היה לה אבלות על אבא שלה. בסוף גם גדל לה זנב "אשר נגזר עליה", שגזרו לה את הזנב. עוד ארבעים יום פורים, מחר כל אחד יקנה סלסלה עם פירות, עכשיו זה ראש השנה אפשר לקבל את כל התיקונים, כתוב שהוא לא ישן, לא יושנים. ולכן כתוב "ותמאן המלכה ושתי" היא אמרה אני מלכה, כמו המלכה אליזבת שאדאורד היה בעלה של המלכה. אבל בסוף כל המלכות הייתה בזכות אסתר. ובאמת השכל של האמא היא פי אין סוף מהשכל של האבא. כתוב ברש"י "ובאלה לא היה איש" ששום אשה לא מתה במדבר, הגברים מתים כמו זבובים 15,822 כל שנה, היו בוכים כל שנה היו מייללים, הנשים היו צועקות בוכים באמת חופרים קבר לאבא. בשנה האחרונה לא מתו. אבל נשים לא חטאו לא בעגל ולא במרגלים ולא בקרח שאמר "העיני אנשים האלה תנקר" אתה סתם רמאי, זה הכל פאטה מורגנה. תפסיק לנקר לאנשים את העיניים. ובמרגלים בסה"כ פחדו שלא יהרגו את התינוקות - הענקים. ארבעים שנה תשארו פה, למה מה עשינו? אלא היה נבואה משה מת ויהושע מכניס. אתה רוצה להישאר לחיות. אנחנו עולים עכשיו! תפסיק עם השקרים שלך. הנשים אמרו אנחנו לא עוזבות את משה. אשתו של און בן פלת לא נתנה לו לצאת, הוא היה הנואם הראשי. השקתה אותו, הוא אמר לה מה עם תפילין? אמרה לו יותר טוב תחיה מאה שנה, ותפספס יום אחד תפילין. ברבע לשתיים עשרה חצות אפשר לגמור את דניאל על אלף חביות יין ועל הכתובת על הקיר ובמלכים עם האלפיים סוסים שסנחריב חילק. וגם ישעיהו פרק ל"ז ל"ח. הנשים אומרות תהלים, הבנים לומדים ארבע דפי גמרא, חגיגה דף י"ג. הבנים קמים בחמש, הבנות בשמונה וחצי. ועל ידי זה נזכה לגאולה השלמה בב"א!