פטירת הרב צנעני זצ”ל זו האבידה הכי גדולה של עם ישראל, זו האבידה הכי גדולה!

הוא היה הכי נבחר באוניברסיטה, מס’ 1, אבל הוא עזב את האוניברסיטה באמצע. הוא עזב את הכל, הוא ראה את האור של התורה. הוא הלך לרב גינזבורג בכפר חב”ד, ואז הביא אותו משה שבילי לשובו בנים. 

מאז הוא שומר את העיניים, הוא לא רואה כלום, הוא לא פתח את העיניים מרגע שהוא הגיע. הוא הגיע בתשל”ז, ובתשל”ח בשמחת תורה הוא נכנס לחדר שלי הקטן שהיה בדירה של הסטייפלר. הוא נכנס לחדר הקטן ולא זז, אמר, אני לא זז מכאן, אני רוצה שיפתחו ישיבה.

כי אני הייתי נגד פתיחת ישיבה, אני כל הזמן אמרתי לרב ויזנפלד, אמרתי לכולם לכל מי שהיה איתי, הרב שמעון טייכנר, אני לא מוכן לפתוח ישיבה אני רוצה ללמוד. ישיבה זה עסקי ציבור זה לא בשבילי, אני רוצה לשבת בפינה שלי ללמוד.

הרב צנעני הכריח אותי, אמר, אני לא זז מהחדר הזה. כולם מכירים את החדר הקטן ברחוב רשב"ם 23 (בני ברק), זה נהיה החדר שלו. תוך שבוע נהיה שם 20 בחורים בתוך החדר. ואז אחרי
שבועיים הגיע טייכנר, לקח את כולם אליו הביתה ואז אשתו נפקדה איך שהוא לקח את כולם אליו הביתה.

היו אצל הרב טייכנר 3 חודשים, אחרי זה עברנו לרחוב אילת בנווה החסד בשיכון ו'. שמנו שם 4 חדרים, חדר אוכל, חדר לימוד ושני חדרי שינה לבחורים, אחרי זה עברנו לפרדס כץ.

מאז שהרב צנעני התקרב לשובו בנים הוא היה רבינו בעצמו, רבינו התעבר בו. ראו שכל תנועה שלו, וכל מחשבה שלו זה רק דביקות ברבינו. 

הוא לא הפסיד ראש השנה אחד (אצל רבינו) כל החיים. בכל הנסיעות הכי מסוכנות (לפני נפילת מסך הברזל) שאמרו שישלחו אותנו לסיביר, הבטיחו לנו, התחייבו לנו שפעם הבאה (נשלח לסיביר). פעם שכבר באתי עם (הדרכון) הישראלי, אמרו לי אנחנו לא מאמינים לך. יש לך 20 שמות זה אתה בטח לא, לשכנע אותם היה קשה מאוד, הרוסים עקשנים.

אבל הרב צנעני עמד בכל הניסיונות, בכל המחלוקות, בכל התהפוכות שעברו על שובו בנים. הוא עבר בגבורה את הכל עכשיו הוא דמות מופת, הוא לא נפטר בכלל.

כתוב בגשר החיים שאסור להגיד על צדיק שהוא נפטר – כמו שרבינו חי וקיים גם הוא חי וקיים. אנחנו לא טויטע חסידים, להפך אנחנו לעבעדיק חסידים. החסידים האחרים הם הטויטע, כי הרב’ה  שלהם הטויטע, הם לא חיים בכלל. רבינו חי וקיים וכל מי שמתקרב לרבינו הוא חי וקיים.

הוא זכה, הרב משה צנעני הוא זכה, הרב משה בן ימימה זכה שהוא חי וקיים. הוא לא נפטר בכלל, אסור לחשוב כך הוא נמצא כאן עימנו. כתוב: אחים בהספידא דהתם קאימנא (שבת קנ”ג א), רב אמר לרב שמואל בר שילת: תחמם את ההספד (מאן אחים הספידא) אני מתעבר בך, אני נמצא אני חי וקיים, אני לא נפטרתי.

הרב צנעני הולך לפנינו, עכשיו יש גזרת שמד על עם ישראל, הוא המתיק את הכל. עכשיו נוכל לחיות עוד 200 שנה בירושלים בשקט – עכשיו היו גזירות נוראיות על עם ישראל, כל מי שמתמצא יודע את זה. כבר רצו להכחיד אותנו לגמרי, להשמיד אותנו לגמרי, אפילו טראמפ כבר הולך לצד הערבים, הוא כבר נגדנו – בזכותו (הרב צנעני) עכשיו אנחנו נוכל לחיות בירושלים עיר הקודש לכל הפחות 200 שנה, עד סוף האלף השישי שאז יבוא משיח בן דוד.

הוא היה נשמת משיח של הדור, החתם סופר אומר (ע”מ צ”ח בחושן משפט) שבכל דור יש משיח רק שאנחנו לא ראויים שהוא יתגלה. והוא (הרב צנעני) היה משיח בן דוד נשמת רבינו הקדוש, הוא היה רבינו בעצמו. 

הוא חי וקיים והוא ממשיך להנהיג את הישיבה, כל הישיבה הוא מנהיג אותה. אני הייתי התלמיד שלו, הוא הנהיג את הישיבה, הוא הנהיג את הכל, הוא הנהיג את הבחורים, את האברכים. רק לראות אותו האדם עשה תשובה באותו רגע, כמו שכתוב על רבי אהרן מקרלין שהיה לו 80 אלף (שהוא החזיר בתשובה). מתי הוא דיבר עם 80 אלף? אלא, רק ראו אותו, רק ראו אותו כולם עשו תשובה! 

כל מי שראה אותו (את הרב צנעני) מיד עשה תשובה, כל התלמידים בשובו בנים זה הזכות שלו. יש היום 10 אלף תלמידים בשובו בנים, זה הכל הזכות שלו, והוא חי וקיים הוא לא נפטר.

כל אחד צריך לקבל על עצמו שמירת עיניים מוחלטת וללמוד 24 שעות. זה העיקר, עכשיו השובבי”ם, מה עושים בשובבי”ם?

לומדים – פשוט!

רבינו זה רק ללמוד גמרא, (רבינו אמר) אני רוצה למשוך את העולם לעשיה שרק תלמדו גמרא 24 שעות. תלכו עם הגמרא ביד איפה שאתם, עומדים בתור לאוטובוס או כשעומדים בתור בתור לקופת חולים. אפשר אז לסיים כמה מסכתות, אדם עומד שעה בתור הוא יכול לגמור 10 מסכתות.

זה היה הרב משה צנעני, הוא זכה לווארט על הש”ס כל שנה, כמו שאומר רבינו (לסיים כל שנה) שולחן ערוך וכל הדברים. הכל היה שגור על פיו, הוא היה יחיד בדורו יחיד ומיוחד.

כל העניין הוא שאנחנו שצריכים רק ללכת בעקבותיו, לדעת שהוא הולך לפנינו, עמוד האש, הוא חי וקיים. וכל אחד יקבל על עצמו עכשיו בימי השובבי”ם ואח”כ, ללמוד 24 שעות.

מנמנמים מעל הגמרא, נרדמים על הגמרא, צדיקים לא נכנסו בכלל למיטה. כבר מגיל 13 הם לא נכנסו למיטה, היו נרדמים על הגמרא וממשיכים ללמוד הלאה. ואז עוד למדו עם נרות, לכן הגמרות היו נשרפות, כל הגמרות היו חֲרוּכוֹת.

כל הגמרות מהתקופה שלפני המצאת החשמל כולן חֲרוּכוֹת, מזה שהם היו נרדמים על הגמרא עם הנר ביד. שמו את הנר ביד בכדי להתעורר כשהנר שורף אותם, אבל בינתיים הנר שרף אותם והם לא התעוררו. עד שהם התעוררו כבר נשרפו להם האצבעות, נשרפה הגמרא, נשרף השולחן ערוך, לכן רואים את הכל חָרוּךְ. 

וזה היה הוא בדור שלנו שהוא (הרב צנעני) 24 שעות היה לומד, והוא לא הסיח דעת, לא הרים את העיניים. הוא יכל ללכת זקוף והעיניים היו סגורות הרמטית – כל אחד יקבל על עצמו לסגור את עיניים. 

עכשיו זה שובבי”ם, עכשיו זה פרשת הגאולה, תוך חמישים יום הגיעו לשער החמישים. תוך חמישים יום, בפרשת בא כבר מתחילה הגאולה. מפסח עד פסח (היו עשרת המכות), ואח”כ מפסח עד שבועות עוד 50 יום.

בפסח התחילו 10 המכות ובפסח (אחריו) היתה המכה האחרונה, מכת בכורות. אח”ז 50 יום עד שהגיעו להר סיני, אז הם כבר הגיעו לתחיית המתים – עכשיו אנחנו נמצאים בתחיית המתים.

הרב צנעני לא נפטר, חו”ש אסור לחשוב לרגע אחד שהוא נפטר, הוא יכול עכשיו להחיות מתים. להפך עכשיו הוא עלה בדרגה, גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהם, הוא יכול עכשיו להחיות את כולנו, להחיות מתים, לרפא חולים.

כל מי שיזכיר את הזכות שלו, כל מי שנמצא עכשיו בהַלְוָיָה הזו יתרפא מכל המחלות.

הוא וזרעו וזרע זרעו עד עולם.