סוד השפלות וההכנעה: כלי הקיבול להשגות התורה

שיעור מס' 62 | יום ה' פר' מטות מסעי, אור לכ"ה תמוז תשנ"ו (המשך במס' 61)

המאמר מבאר כיצד שפלות והכנעה הם התנאי ההכרחי לזכות להשגות רוחניות גבוהות, כפי שראינו אצל רבי עקיבא ורבי יהושע בן חנניה. כמו כן, מוסבר כי ההתקרבות לצדיק אינה פוטרת את האדם מעבודת התשובה, אלא דורשת ממנו לשפוך את ליבו כמים ולבכות על כל פגם.

הגמרא מספרת שרבי עקיבא היה בן גרים. כל העניין של בעל תשובה הוא שעליו לבוא תמיד בשפלות ובהכנעה. הרבי מקוצק הסביר את המאמר 'במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד' באופן הפוך: בעלי תשובה לא תמיד מצליחים להחזיק מעמד. הם מתלהבים ומתרגשים, אך מכיוון שלא תמיד הם תופסים את הדברים בעומק, האש עלולה לדעוך.

כדי להחזיק מעמד, האדם חייב להידבק לספסל בית המדרש, ממש לקשור את עצמו באזיקים. אחרת, ההתלהבות תהיה כמו צלחת מעופפת שבאה ונעלמת, או כמו גז שנדלק ומיד מתנדף, והאדם יישאר ריק ויצטער על שהתקרב.

חכמה מפוארה בכלי מכוער

ככל שדעתו של אדם שפלה יותר, כך הוא זוכה להשגות גבוהות יותר. הגמרא במסכת תענית (דף ז') מספרת על רבי יהושע בן חנניה, שהיה אדם בעל מראה חיצוני מכוער מאוד, אך חכמתו הייתה כה עצומה עד שאפילו הקיסר אדריאנוס – שהחריב את ביתר – היה מתבטל לפניו בתכלית הביטול. אם הגויים היו רואים יהודי אחד כמו שצריך, שזיו השכינה מאיר על פניו, כולם היו מתבטלים אליו.

יום אחד שאלה אותו בתו של הקיסר: "כיצד ייתכן שחכמה כזו מפוארה מונחת בכלי כל כך מכוער?".

"אמר לה רבי יהושע בן חנניה: אבא שלך, במה הוא שם את היין, בכלי חרס או בכלי מתכת? אמרה לו: בכלי חרס. אמר לה: אתם בני מלכים, תשימו את היין בכלי זהב!"

הלכה בת הקיסר וציוותה להעביר את כל היין שבמרתף לכלי זהב, ומיד היין החמיץ. כששאל הקיסר מדוע עשתה זאת, סיפרה לו על עצתו של רבי יהושע. הקיסר קרא לו ושאלו לפשר הדבר. ענה לו רבי יהושע: "הראיתי לה שאם שמים יין בכלי חרס פשוט הוא נשמר, אך בכלי יקר הוא מחמיץ".

הקיסר הקשה: "והרי ישנם בעם ישראל הרבה תלמידי חכמים יפים ונאים?". השיב לו רבי יהושע: "אם הם היו מכוערים כמוני, הם היו חכמים הרבה יותר!". ככל שאדם מושפל יותר, כך השכל והחכמה שלו הולכים וגדלים והמקיפים שלו מתרחבים.

סוד השגתו של רבי עקיבא

מסביר ה"פרי צדיק" מלובלין, שדווקא רבי עקיבא, בהיותו בן גרים, בא תמיד מתוך שפלות והכנעה מוחלטת. השפלות הזו היא שזיכתה אותו להשגות שאף תנא אחר לא זכה להן.

על רבי עקיבא מסופר שסרקו את בשרו במסרקות של ברזל והוא צעק "ה' אחד". כשראה זאת משה רבנו, הוא הזדעזע ושאל:

"זו תורה וזו שכרה? אדם שהעמיד עשרים וארבעה אלף תלמידים, שהקים את רבי שמעון בר יוחאי והרביץ תורה בכל עם ישראל – בגיל 120 לוקחים אותו וסורקים את בשרו במסרקות של ברזל? אמר לו הקב"ה: שתוק! כך עלה במחשבה לפני".

הגמרא מתארת שבשעה שעלה משה רבנו למרום, מצא את הקב"ה יושב וקושר כתרים לאותיות התורה. משה, שעדיין לא ידע את סוד התגים, חשב שאלו קישוטים ושאל: "ריבונו של עולם, מי מעכב על ידך?". ענה לו הקב"ה: "עתיד להיות אדם אחד בסוף כמה דורות, ועקיבא בן יוסף שמו, שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילי תילים של הלכות וסודות".

לחזור אחורנית אל ספירת הבינה

משה רבנו ביקש לראות את אותו אדם גדול. אמר לו הקב"ה: "חזור לאחוריך". כדי להשיג זאת, היה על משה לעלות שמונה דרגות אחורנית בספירות – ממלכות להוד, מנצח לתפארת, וכן הלאה, עד שהגיע לספירת הבינה. רק שם, בספירת הבינה, יכול היה משה לראות ולהבין את השגתו של רבי עקיבא.

משה הלך וישב בסוף שמונה שורות של תלמידי רבי עקיבא. הוא שמע אותם דורשים סודות על כל קוץ וקוץ, ולא הבין מילה אחת! חלשה דעתו, עד ששמע את התלמידים שואלים את רבי עקיבא: "רבי, מניין לך סודות אלו?". ענה להם רבי עקיבא: "הלכה למשה מסיני". באותו רגע התיישבה דעתו של משה רבנו, והוא הבין שאת כל הסודות הללו הוא עתיד לקבל בהמשך ארבעים הימים בהר סיני.

עבודת התשובה האמיתית ודמעות של תשובה

מכאן אנו למדים על מהותה של עבודת השם. אדם לא יכול לחשוב שאם הוא נסע לאומן או התקרב לחסידות ברסלב, הכל כבר בסדר והוא פטור מעבודה. זו טעות נוראה לחשוב שיש רבי שמבטיח להוציא מהגיהינום ללא שום מאמץ מצידנו. הרבי אכן יוציא אותך, אבל השאלה היא מתי – אולי אחרי מיליון שנה, תלוי עם כמה "חבילות" של עוונות הגעת.

על כל פגם ועל כל רע שעשינו נצטרך לשלם ולתקן. הדרך היחידה היא לשפוך אוקיינוסים של דמעות. כשאדם נוסע לציון הצדיק, המטרה אינה "חופש מהאישה" או טיול לרוסיה, אלא לקיים את הפסוק "שִׁפְכִי כַמַּיִם לִבֵּךְ". אנשים מגיעים לאומן עם לב של אבן, שמעולם לא הורידו דמעה בחייהם, ושם נפתח להם הלב ומתחילים לזלוג מהם נהרות של דמעות.

יש לקחת את הגמרא, להכניס את השכל למוח, ואז רואים את כל העצות והישועות. התורה מאירה כמו שמש שבוערת במיליוני מעלות. משה רבנו לא חיפש כבוד, וצדיק אמיתי לא "מכפר סתם" על עוונות נגד ההלכה – על כל עבירה צריכים לבכות ופשוט לקונן על הקיר, ולתקן הכל מתוך שפלות והכנעה אמיתית.

חלק 2 מתוך 2 — שיעור מס' 62

→ חלק קודם

כל החלקים: חלק 1 | חלק 2 (נוכחי)