עומק התשובה בתשעה באב: לתקן את רמ"ח האיברים ולכבות את אש התאוות

שיעור מס' 351 | יום ה' פר' ואתחנן, ט' באב תשס"ב - שיעורים בקינות בעידו הנביא

בתשעה באב אנו נקראים לעשות תשובה על כל אבר ואבר בגופנו, שכן כל פגם רוחני וזלזול בצדיקים מתבטא בכאב פיזי. על ידי לקיחת אחריות אישית על החורבן וכיבוי אש התאוות, נוכל להפוך את אש החורבן לחומת אש של גאולה ולזכות לבניין המקדש.

צריכים לרוץ לשמוע את דברי הצדיק, כי כל דבריו הם דברי אלקים חיים. מסופר על ר' שמואל אייזיק שכאשר היה רץ לאומן, הוא היה רץ בכל כוחותיו עד שהיה מתעלף ונופל לרגלי הרבי. כל הגדולים, העשירים והגבירים שהיו שם צחקו ולעגו ושאלו: "מה המשוגע הזה עושה כאן?". אך הרבי אמר להם שהוא מחפש את האמת. לעומת זאת, כשהקיסר ניקולאי, שהיה שונא ישראל, נבחר לתפקידו, ר' שמואל אייזיק לא רצה לראות אותו כלל, ובזה נשמעו דברי הצדיק האמת.

חטאו באיברים ולקו באיברים

מובא במדרש איכה רבה על הפסוק "אנחותי לבי דוי":

"חטאו בראש לקו בראש מתנחמים בראש... חטאו בעין לקו בעין... חטאו באף לקו באף..."

כל כאבי העיניים באים מפגמי העיניים, ושורשם הוא בפגם בצדיק. אדם שלא רוצה לראות את הצדיקים, או שרואה את הצדיק וחושב עליו מחשבות לא טובות – כפי שהיה אצל משה רבנו, שנאמר "ויביטו אחרי משה" – מזה באים לו כאבי עיניים. כשרואים את הצדיק צריך לרעוד, כי לראות את הצדיק זה כאילו רואים את ה' יתברך, "אנפי שכינתא". אם אדם היה הולך לראות את הצדיקים, הוא לא היה חוטא בעיניים ולא היו באות לו ראיות אסורות.

כך גם לגבי שאר האיברים. "חטאו באף" – כל מה שיש לאדם באף, חוסר נשימה, דלקת ריאות או אסטמה, בא מכך שהוא מזלזל ולועג על הצדיק. הצדיק הוא הנשימה של כולנו, בחינת "רוח אפינו משיח ה'". כל נשימה שאדם נושם באה מהצדיק, וכשהוא חוטא בחוטם הוא לוקה בקוצר נשימה.

"חטאו בפה" – כל הפצעים בפה, בלשון, בשפתיים וכאבי השיניים, באים כי אדם מדבר שטויות ומדבר על הצדיק. עיקר ההתקרבות לצדיק היא על ידי הפה. הפה צריך לדבר רק דברי תורה וחכמה. המח הוא בחינת "עדן", והפה הוא הנהר היוצא מעדן לגלות את החכמה ולהשקות את הגן, שהוא הלב. לפי מה שאדם מדבר, יודעים מה הוא חושב במח.

"חטאו בלב" – הצדיק הוא לב העולם. כיוון שאין אמונה בצדיק או שמזלזלים בו, מזה באים כל כאבי הלב ומחלות הלב. "חטאו ביד" – אם אדם נוגע איפה שאסור לגעת, מזה באים לו ולזרעו כל כאבי ומחלות הידיים. "חטאו ברגל" – עם הרגליים צריכים ללכת לצדיקים, ולא ללכת לעשות עבירות ולראות דברים אסורים.

תשעה באב: זמן תשובה על כל אבר ואבר

תשעה באב זה הזמן שעושים תשובה על כל אבר ואבר. כשאדם קורא את הקינות, הוא צריך לחשוב על כל רמ"ח איברים ושס"ה גידים שלו, ועל כל מה שהוא חטא בהם.

אם אדם הולך עם הרגליים למקומות אסורים, התאוות מוליכות אותו לראיות אסורות. אינטרנט, מחשבים – את כל זה צריכים לשרוף ולהוציא מהבית. אם לאדם יש אינטרנט בבית, הוא אבוד לגמרי, הוא וזרעו וזרע זרעו עד עולם. במעמד הר הציני כולם היו קדושים וטהורים, אך במקום שיש אינטרנט, באה אש התאוות, ומזה באות השריפות והרעידות.

ברגע שאדם מתקן את הרגליים ולא רץ לדברים אסורים אלא רץ לשיעור של הצדיק, באותו רגע תהיה לו הארת הצדיק עד לרגליים, ויתקיים בו:

"מַה נָּאווּ עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם מְבַשֵּׂר טוֹב מַשְׁמִיעַ יְשׁוּעָה אוֹמֵר לְצִיּוֹן מָלַךְ אֱלֹקָיִךְ"

שאלי שרופה באש: לקחת אחריות על החורבן

בקינות אנו אומרים "שאלי שרופה באש". הרבי מסביר לנו בדיוק מה זה שרופה באש ולמה התורה נשרפה. כשאדם שורף את עצמו עם התאוות ונותן להן דרור, הוא מביא חורבן. אדם מפנק את היצר הרע שלו, ואחריתו תהיה מנון – בסוף הוא ימצא את עצמו בבית סוהר ולא יבין מדוע.

אדם צריך לדעת שכל השריפות וכל ההריגות בעולם קורות בגלל אש התאוות שלו. רואים בתים נשרפים, אוטובוסים נשרפים, אנשים נשרפים חיים – והכל בגלל אש התאוות. כל אחד צריך להאמין ולהגיד: "אני השורף אותם! אני נותן דרור לתאוות שלי, ובזה אני שורף את התורה".

אני בעצמי החרבתי את ירושלים. אני זה המחבל הראשי ששולח את כל המחבלים. העבירות שלי בוראות מחבלים שהולכים ושורפים יהודים חיים. כשאדם עושה תשובה אמיתית ומקבל על עצמו אחריות, הוא מתחיל להילחם באש הזו. עם הדמעות של הקינה "שרופה באש", אפשר להביא את מלך המשיח.

תאוות ממון ובכייה של חינם

כל החורבנות באים כשאדם בוכה בכייה של חינם, על שטויות ודמיונות שלא היו ולא נבראו. בשעה ששלח משה את המרגלים, יהושע ביקש מהם: "אל תכנסו כמו גנבים, תלכו בעוז ותעצומות". הדבר הראשון הוא לבטל תאוות ממון. מי שיש לו תאוות ממון נקרא גנב, ובגלל תאוות ממון נחרב בית המקדש.

יוסף הצדיק ביטל את תאוות הממון, ולכן הוא נהיה מקור השפע לכל הדורות. אם אדם מבטל תאוות ממון, הוא נהיה מקור השפע ורק על ידי זה יכול להיבנות בית המקדש. המרגלים נהפכו לפחדנים, בחינת חגבים, וזה הביא לשריפת המקדש. גם ענוותנותו הפסולה של זכריה בן אבקילס החריבה את ביתנו. אדם לפעמים עושה את עצמו תולעת במקום שהוא לא צריך, ובהנהגה הלא נכונה הזו הוא מביא לחורבן.

להפוך את מאורי האש למאורי אור

עכשיו, בשעות האחרונות של תשעה באב, זה הרגע לעשות תשובה על הכל. על פגם ההולדה, על כל הפגמים שבעולם, כדי שיבואו ילדים כשרים ושלא ישרפו יותר יהודים. עד השקיעה עוד אפשר לראות את בית המקדש נבנה. לא צריך לישון, צריך רק להתפלל, לחזור על הקינות, להתבונן בהן ולהוריד דמעה. אסור להסיח דעת מהאבלות, כי אולי בשנייה האחרונה, עם דמעה אחת של יהודי אחד, תבנה ירושלים.

אם נאמין באמונה שלמה ונעשה תשובה, כל המאורי אש יתהפכו למאורי אור. יתקיים בנו הפסוק:

"וַאֲנִי אֶהְיֶה לָּהּ נְאֻם ה' חוֹמַת אֵשׁ סָבִיב וּלְכָבוֹד אֶהְיֶה בְתוֹכָהּ"

האש של החורבן תתהפך לחומת אש ולתפארת ישראל. אפילו אם לא נזכה עכשיו בכלליות, לכל הפחות בפרטיות כל אחד יכול לבנות את בית המקדש שלו, שהבית שלו יתהפך לבית מקדש. על ידי כל הבכיות והקינות, האפר יהפוך לפאר, ונזכה לראות עוד בתשעה באב הזה איך נבנה בית המקדש וגאולה שלמה במהרה בימינו, אמן.

שיעור מס' 351