מדוע נחרב הבית: פגם האמונה, ואמונתה של מרים כתיקון

מדוע דווקא בחודשי תמוז ואב נחרב הבית? מלמד מורנו הרב אליעזר ברלנד שליט"א שהחורבן בא מתוך פגם באמונה ובביטחון — והתיקון טמון באמונתה האיתנה של מרים הנביאה, שלא נפלה לעולם לייאוש.

חודשי החורבן — חודשי הייאוש

ה'עשרה מאמרות' מלמד שתמוז ואב נקבעו לחודשי החורבן משום שבהם גירשו ישראל את נשותיהם. כשגזר פרעה על הזכרים, קם עמרם — גדול הדור — וגירש את יוכבד, ואחריו גירשו כולם: "אם עמרם מגרש, מה אנחנו צדיקים יותר ממנו?" ומדוע עשו כן? כי לא היה להם ביטחון, לא הייתה להם אמונה שהתפילה למעלה מהכול — שבכוח התפילה אפשר לבטל אלף גזירות. וכיוון שהחריבו את בתיהם שלהם ולא ריחמו, אמר הקב"ה: "גם אני אחריב את הבית שלכם."

מרים — הילדה שהחזירה את התקווה

ומי החזירה את האמונה? מרים, ילדה בת חמש. היא עמדה מול אביה בן ה-120 ואמרה לו: "טעית. גזירתך קשה מגזירת פרעה — פרעה גזר על הזכרים בלבד, ואתה על הזכרים ועל הנקבות; ועתיד לצאת ממך מושיען של ישראל." בזכות אמונתה חזר עמרם והחזיר את אשתו — ומהם נולד משה, גואל ישראל.

לא ליפול לייאוש

וכשנזרק משה ליאור ונדמה שהכול אבד, לא התבלבלה מרים ולא נפלה לייאוש — היא נשארה איתנה באמונתה. זהו התיקון של ימי בין המצרים: כשם שהחורבן בא מן הייאוש ומחוסר האמונה, כך בניין הבית בא מן האמונה האיתנה שאינה נשברת — האמונה שכל תפילה נשמעת, ושבכוחה לבטל כל גזירה.

מתוך שיעור של מורנו הרב אליעזר ברלנד שליט"א.