סוד המסירות לתורה: מכוחן של נשים צדקניות ועד להשגות עליונות

שיעור מס' 67 | יום ה' פר' ניצבים, כ"א אלול תשנ"ו - שיעור לציבור הרחב בישיבת ברסלב נחמת ציון העיר העתיקה י-ם ת"ו (המשך ב-68)

מאמר מרתק מתוך שיעורו של הרב אליעזר ברלנד שליט

היצר הרע הוא כקורי עכביש, הוא אפס אפסים ורק דמיון. כאשר רבן יוחנן בן זכאי רצה שרבי אליעזר יתחיל לדרוש, הוא יצא החוצה כדי שלא יתבייש ממנו. ברגע שפתח רבי אליעזר את פיו, התחילו לצאת חידושים נוראים.

"והיה ר' אליעזר יושב ודורש ופניו מאירות כאור החמה וקרנותיו יוצאות כקרנותיו של משה".

פניו האירו כל כך עד שלא ידעו אם יום או לילה. באותם ימים לא היה חשמל, אך האור שבקע ממנו היה חזק יותר משמש בצהריים. הורקנוס אביו בא לנדותו מנכסיו, אך כשראה את בנו דורש ופניו מבהיקות, לא הכיר אותו תחילה. רבן יוחנן בן זכאי אמר לו: "אשריכם אברהם יצחק ויעקב שיצא זה מחלציכם". הורקנוס שאל במי מדובר, וכשאמרו לו שזהו אליעזר בנו, ענה: "לא כך היה לו לומר, אלא אשרי אני שיצא זה מחלציי".

כשהבין הורקנוס לאיזו מדרגה הגיע בנו, רצה לתת לו את כל נכסיו במתנה ולנדות את שאר האחים. אך רבי אליעזר סירב בתוקף ואמר: "לו כסף וזהב ביקשתי מלפני הקב"ה, היה נותן לי, כי לה' הארץ ומלואה. אך לא ביקשתי מלפני הקב"ה אלא תורה בלבד".

מים שוחקים אבן: תחילת דרכו של רבי עקיבא

דרכו של רבי עקיבא הייתה שונה. הוא היה צריך להתחיל ממש מאלף-בית, לעמול קשות ולהוריד דמעות כמים שנים על גבי שנים. עד גיל ארבעים לא למד כלום. פעם אחת עמד על פי הבאר וראה אבן חלולה. שאל: "מי חקק אבן זו?" אמרו לו: "המים שתדיר נופלים עליה בכל יום".

מיד דן רבי עקיבא קל וחומר בעצמו: "מה מים שהם רכים חקקו את האבן, דברי תורה שקשים כברזל - על אחת כמה וכמה שיחקקו את לבי שהוא בשר ודם".

הוא הלך עם בנו בן השלוש, ושניהם ישבו אצל מלמדי תינוקות. הוא למד אות אחר אות, הלכה אחר הלכה, עד שסיים את כל הש"ס. רבי עקיבא שפך נהרות של דמעות כדי להשיג את התורה. על כך אמר לו רבי טרפון:

"מִבְּכִי נְהָרוֹת חִבֵּשׁ וְתַעֲלֻמָהּ יֹצִיא אוֹר".

מרוב הבכיות שבכה, זכה שיתגלו לו דברים המוסתרים מבני אדם. המדרש אומר שנתגלו לרבי עקיבא וחבריו דברים שלא נגלו אפילו למשה רבנו. כיצד ייתכן שאדם יראה יותר ממשה רבנו? ההסבר הוא שנשמת משה רבנו התעברה ברבי עקיבא, והיא המשיכה להשיג עוד ועוד השגות עליונות.

כוחה של כוונה טהורה: סודם של דבורה וברק

כוח ההתמדה והמסירות לתורה מתגלה גם אצל ברק בן אבינועם, בעלה של דבורה הנביאה. בתחילה הוא היה עם הארץ גמור שלא ידע קרוא וכתוב. אמרה לו אשתו: "הגיעה השעה שתלך ללמוד תורה. אני אשב בבית לבד, ואתה תלך לישיבה עד שתדע ללמוד".

דבורה הייתה מכינה לו שקים עם פתילות עבות ונרות טובים כדי שיוכל ללמוד בלילות. מכאן נקרא שמו "לפידות". שמו האמיתי היה מיכאל, אך הוא נקרא "ברק" משום שפניו היו דומות לברקים מרוב אור השכינה ששרתה עליו, ו"לפידות" על שם הנרות שהיו עושים הוא ואשתו.

הרבה אנשים תורמים נרות לבתי מדרש, אך לא כולם זוכים להיות נביאים ומושיעי ישראל. מה הייתה מעלתם המיוחדת של דבורה וברק? הקב"ה בוחן ליבות וכליות. הוא ידע שדבורה וברק לא עשו זאת כדי לקבל כבוד או הכרה. הם לא חיכו לשום "יישר כוח" או עידוד. הם עשו זאת כמצווה ברה, טהורה וצרופה לשמה, רק כדי שיוכלו ללמוד תורה בלילות בהרחבת הדעת.

לכן נגלה הקב"ה לדבורה ואמר לה: "אתם כיוונתם לשם שמים ועשיתם פתילות עבות כדי שיהיה אורן מרובה בבית המדרש - גם אני ארבה אתכם בישראל וביהודה".

האישה הגדולה: לזהות את ריח גן העדן

על נשים צדקניות כדוגמת דבורה נאמר:

"חַכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵיתָהּ".

אישה צדקנית שלא מחכה לשום כבוד ועושה הכל לשם שמים, זוכה שתבוא תשועה לעם ישראל על ידה. כך מצינו גם אצל האישה השונמית, שאירחה את אלישע הנביא. הזוהר הקדוש שואל מדוע היא נקראת "אישה גדולה"? התשובה היא שהיא הייתה גדולה במעשיה, והיא הייתה עיקר הבית. היא זו שהבחינה בקדושתו של אלישע, בעוד בעלה לא הבחין בכך וחשב אותו להלך פשוט.

היא אמרה לבעלה:

"הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִישׁ אֱלֹהִים קָדוֹשׁ הוּא".

כיצד ידעה זאת? הזוהר מסביר שכאשר אדם ישן, מחשבותיו משפיעות על סביבתו. אצל אלישע, המיטה התמלאה בריחות של גן עדן, משום שבשעת שנתו נשמתו עלתה ושוטטה בעולמות העליונים.

ה"פרי צדיק" שואל: מניין ידעה השונמית לזהות שזהו ריח של גן עדן? מכאן מוכח שגם היא עצמה זכתה לעליית נשמה בכל לילה לגן עדן בזכות תמימותה וצדקותה, ולכן ידעה לזהות את קדושתו של הנביא.

חלק 1 מתוך 2 — שיעור מס' 67

חלק הבא ←

כל החלקים: חלק 1 (נוכחי) | חלק 2