סוד ההתחדשות: הסכנה שבתחושת ה\

שיעור מס' 69 | מוצאי יו"ט ראשון ט"ו תשרי תשנ"ו שיעור לבחורי הישיבה

האדם נדרש לגשת לעבודת השם בכל יום מחדש, מבלי להרגיש שהוא כבר \

אדם צריך לדעת שהוא עדיין איננו "ברסלבר" אמיתי. אם מישהו אומר לך שאתה לא ברסלבר, אתה צריך לתת לו משכורת של אלף דולר ליום! ברגע שאתה חושב שאתה כבר יודע משהו מהשם יתברך, שאתה כבר מבין בעבודת השם – זה נקרא "סוכת קבע".

אתה מרגיש שעשית לך קביעות בעולם, שאתה כבר קבוע וותיק בעבודת השם. על כך אומר רבי נתן: אין לך קלקול ופגם יותר גדול מזה. זוהי סוכת קבע שהיא פסולה לגמרי.

רבנו אומר בליקוטי מוהר"ן (תורה צ"ז) שאם אדם ניגש לעבודת השם במחשבה שהוא כבר התייגע בעבר, שהוא כבר "יהודי ותיק" שיודע כיצד לעבוד את קונו – העבודה הזו לא תעלה למעלה ולא תפעל שום דבר. אדם בא בחג שחרית, הוא כבר עשה עשרים או שלושים סוכות בחייו, הוא כבר יודע מה זה הלל ומה זו נטילת לולב. אם אתה חושב שאתה כבר יודע, העבודה שלך נפגמת.

החיוב לשמור את העיניים

אחרי שאדם לומד ספרי מוסר, הוא יודע שעליו לשמור את העיניים. זהו לאו מפורש בתורה:

"וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם"

אנחנו אומרים את הפסוק הזה חמש פעמים ביום – בקריאת שמע של שחרית (כולל ותיקין ורבנו תם), בערבית ועל המיטה. אדם יודע מה שהוא אומר. ללאו הזה אין שום היתר בעולם. אז מה אנחנו עושים, ריבונו של עולם?

ברוך השם שזכינו בדורנו לנשמה כמו רבי שמואל שפירא זצ"ל, שהיה שומר את עיניו עשרים וארבע שעות ביממה. מחוץ לאר"י הקדוש והבעל שם טוב, קשה למצוא צדיק שיכול היה לשמור כך את העיניים, להוריד נחלי דמעות ולצעוק עד זוב דם. השם ריחם על הדור שלנו והוריד כזו נשמה כדי שלא נגיד שזה כבר לא שייך לדורנו.

רבי שמואל שפירא ירד לעולם כדי לחייב את כולם. לא כדי לזרוק אותנו לגיהינום חס ושלום, אלא כדי שנדע שזה אפשרי, שלא נחשוב שאנחנו פטורים. אדם שהולך ברחוב עם עיניים פתוחות, השם ירחם, הוא אבוד לגמרי.

עצות של משיח מתוך צעקות

איך מגיעים למדרגה הזו? אומר רבי נתן שעל זה צריכים צעקות. לצעוק להשם כל שנייה, כל דקה, כל רגע. רק הצעקות יורידו לך את העצות. אסור לאדם להירגע או למחול לעצמו על העוונות באמתלאות שהוא חלש או שיש לו סידורים ברחוב. במקום להתבטל, תאמר תהילים, תלמד גמרא או ליקוטי הלכות.

רבי נתן מסביר (ליקוטי הלכות, דף ס"ו) שעיקר התיקון יהיה על ידי משיח צדקנו, שאנחנו צועקים יום ולילה שיבוא כבר. ומה משיח יעשה? הוא פשוט יקריא לנו ליקוטי הלכות.

משיח ילמד אותנו לשמור את העיניים, לעבוד את השם בכוונה, לא להפסיד חצות לילה ולא להחסיר שום שעת התבודדות. הוא לא יצטרך לחדש שום דבר, אלא יביא עצות עמוקות שיפילו את כל עצות הרשעים, שעליהן נאמר:

"עֻצוּ עֵצָה וְתֻפָר דַּבְּרוּ דָבָר וְלֹא יָקוּם כִּי עִמָּנוּ אֵל"

מתי כל עצות הרשעים ייפלו? כשיתגלו העצות של משיח, כשנתחיל לצעוק להשם מעומק הלב ולחתור אחרי מים עמוקים כדי לגלות שורשים חדשים של אמונה.

הסכנה שבעבודה ללא לב

אם אדם הולך עם אותה אמונה שהייתה לו לפני חמש דקות – זו כבר לא אמונה. זה הופך להיות "מצות אנשים מלומדה", עבודה שגרתית וחיצונית.

רבנו מסביר בליקוטי מוהר"ן (תורה ס"ז) שאם אדם עובד את השם בלי לב, קם בבוקר ו"בולע" את המילים במהירות – נסתמים ממנו עצות הצדיקים. הוא בכלל לא מבין מה הצדיק מדבר אליו. יותר מכך, החוכמה מסתלקת גם מהצדיקים עצמם, כי אין להם למי לדבר ואין לתלמידים כלים להבין.

את התורה הזו אמר רבנו כהספד על אשתו. הוא הסביר ש"אשת חיל" מסמלת את יראת השם ואת העבודה שבלב. כשהאישה של הצדיק הסתלקה, רבנו גילה לתלמידיו: "אתם עובדים את השם בלי לב!".

האישה מסמלת את הבינה, את החוכמה ואת ההוצאה לפועל. ברגע שהתלמידים פועלים ללא לב, היראה מסתלקת ועולה למעלה, כי אין לה מה לעשות בעולם הזה.

לראות נפלאות בכל יום מחדש

איך אדם יכול לומר את אותן אותיות בכל יום מחדש? הרי בלימוד גמרא או ליקוטי הלכות יש חידושים, אבל הנוסח נשאר קבוע!

התשובה היא שצריכים אלפי צעקות מעומק הלב כדי לקבל אמונה חדשה, חיות חדשה ובהירות חדשה בכל אות ואות. אדם צריך לקום בבוקר ולראות ניסים ופלאות חדשים, כפי שאנו אומרים:

\

חלק 2 מתוך 3 — שיעור מס' 69

→ חלק קודם | חלק הבא ←

כל החלקים: חלק 1 | חלק 2 (נוכחי) | חלק 3