סוד אור הסוכה והצדיק: מדוע אסור לאדם לחשוב שהוא כבר יודע?

שיעור מס' 69 | מוצאי יו"ט ראשון ט"ו תשרי תשנ"ו שיעור לבחורי הישיבה

הסוכה שואבת את קדושתה מקודש הקודשים ומאירה באורו של הצדיק, אך כדי לזכות לאור זה נדרשת ענווה מוחלטת. הרב אליעזר ברלנד שליט"א מסביר מדוע המחשבה "אני כבר יודע" היא הפגם הגדול ביותר, וכיצד ההבנה שאלוקות היא אינסוף מחייבת אותנו להתחדש בכל רגע מחדש.

נתבונן בסוד האות ס'. האות ס' הראשונה שנזכרת בתורה היא בפסוק > "וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה", וכן במדרש מובא על הפסוק > "הַסֹּבֵב אֵת כָּל אֶרֶץ הַחֲוִילָה". האתרוג הוא בצורת ס', והוא מרמז על כך שהאדם צריך להיות נקי מכל מום.

זהו הסוד שאומר הזוהר הקדוש בפרשת אמור על הכהן הגדול: > "שלא תיפוק מדברא דחצרא לבר". הכהן הגדול צריך להיות נקי מכל מום ואסור לו לצאת מחצר הבית או לדעת ממה שנעשה בחוץ. הוא קדוש בקודש הקודשים, ולכן גם ה-ס' שלו צריכה להיות קדושה, כשהוא נכנס לפני ולפנים לכפר על ישראל.

קדושת הסוכה ואור הצדיק

רבי נתן מסביר שאת הלכות סוכה לומדים מהכרובים. הכהן הגדול נכנס לקודש הקודשים, מתוודה ומכפר על כל עם ישראל, ומשם הוא מוציא את הקדושה של הסוכה. הגמרא במסכת סוכה לומדת מהכרובים את ההלכה שסוכה צריכה להיות גבוהה מעשרה טפחים.

מבוי, לעומת זאת, הוא בסוד ספירת המלכות, סוד מיעוט הלבנה, ולכן נאמר בו "ימעט". אך בסוכה נאמר "פסולה", משום שסוכה היא כבר בחינת חמה. הסוכה היא בחינת "אמא דמסככא על בנין", אמא עילאה. בסוכה מאיר אור הצדיק, שפניו מאירות כפני חמה, כפי שנאמר "פני משה כפני חמה". רבי נתן כותב בהלכות סוכה שהסכך הוא אור הצדיק, ובלי אור הצדיק אין שום אור, חכמה או דעת בעולם.

לצאת מהיפך אל היפך: הסכנה שבידיעה

כדי לזכות לאור הזה, האדם חייב לצאת מהיפך אל היפך. רבנו הקדוש אומר בתורה ס"ב שצריכים לצאת מהיפך אל היפך. אסור לאדם לחשוב: "כבר הייתי עשר פעמים באומן, אני כבר יודע מה זה רבנו". אלא עליו להרגיש: "מעולם לא הייתי באומן, מעולם לא הייתי בציון, ואין לי שום השגה מה זה רבנו".

רבי נתן מזהיר שהפגם הגדול ביותר הוא כשאדם חושב שהוא כבר יודע משהו. אם אדם חושב שהוא כבר יודע – שהוא יודע שיש רבנו, שיש סוכה, שהוא מבין בהשגתו יתברך – אין לך הריסה ופגם גדולים מזה. ברגע שאדם מחליט שהכל כבר קבוע אצלו והוא מבין הכל, הוא חותם את עצמו בבחינת חולק. הוא לא מבין שבכל שנייה צריכים להתחדש לגמרי.

אלוקות היא אינסוף: תמיד להתחיל מחדש

מדוע אדם חייב לצאת מביתו ולנסוע לצדיקים, למירון, לכותל או לאומן? משום שבבית אין לו את הכלים לקבל את המוחין השופעים. בכל פסיעה ופסיעה שאדם עושה, הוא מגיע לנקודה אחרת שבה יש צמצום אחר, ומשם נמשכת רוחניות מבחינה חדשה.

אדם חייב להמשיך על עצמו רוחניות ואלוקות חדשה לגמרי בכל רגע. אלוקות היא אינסוף. איך אפשר לעשות גבול לאינסוף ולהגיד "אני יודע"? גם אם למדת גמרא, רמב"ן, ראשונים ואחרונים – זה רק האלף-בית. אתה עדיין בכיתה א'. רבנו אמר: "כל הצדיקים נעמדו ואני לא נעמדתי מעולם, ידעתי שה' זה אינסוף ועוד לא השגתי כלום". תמיד צריך ללכת בבחינת > "אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת עַבְדְּךָ", מתוך תחושה שעוד לא ראינו כלום.

חורבן הדעת מול כיסופים חדשים

רבי נתן פותח את הלכות סוכה ביסוד הזה: מי שסובר שהוא יודע משהו בהשגתו יתברך, אינו יודע כלל. על ידי כניסתו לפנים ממחיצתו הוא הורס את דעתו לגמרי. אדם שחושב שהוא כבר יודע, נמצא בשיא חורבן הדעת. אם הייתה לו טיפת כיסופים או רצון לדעת, הוא איבד הכל ונשאר בלי טיפת שכל.

השכל שהיה לנו לפני רגע כבר איננו. אם הבנת חידוש נפלא בגמרא, במדרש או בליקוטי מוהר"ן – עליך לרקוד ולשמוח על כך כמה שיותר. אך מיד לאחר שסיימת לשמוח, עליך להתחיל לכסוף להשגות חדשות. בכל רגע אדם צריך לפסוע בהיכל אחר ובעולם אחר, ולהבין שמה שהיה לפני דקה כבר שייך לעבר, ועכשיו צריך שכל חדש לגמרי.

חלק 1 מתוך 3 — שיעור מס' 69

חלק הבא ←

כל החלקים: חלק 1 (נוכחי) | חלק 2 | חלק 3