סוכות: סוד הניגון והריקוד שמביא לכלות הנפש
כיצד הניגון והריקוד בתורה מביאים את האדם לביטול החושים ולכלות הנפש?
שיעור מס' 2096 | * יום ו', ג' דחוה"מ פסח תשנ"ג - בישיבה
מאמר מעמיק על כוחם הרוחני העצום של הניגון והריקוד. דרך תורותיהם של השפת אמת וחידושי הרי
העולם עדיין לא טעם אותי, לא יודעים מי אני. כדי להבין את התורה באמת, צריך קודם כל ללמוד גמרא שעות ארוכות בכל יום, כי בלי לדעת את הש"ס אי אפשר להבין את התורה. אך גם מי שלומד תורה, צריך לדעת שזה עדיין לא השלמות – השלמות היא הניגון שבתורה.
בכל תורה יש ניגון וריקוד, בכל אות ואות יש ניגון וריקוד. אם בני האדם היו שומעים את הניגון והריקוד של כל תורה ושל כל אות, כולם היו בטלים בביטול גמור. כל העולם כולו, החיות והעשבים, כולם היו מתבטלים ונהפכים לאין. כל מה שיש בעולם היה מתבטל בכלות הנפש, מגודל עוצם התענוג הנפלא והמופלג מאוד מאוד.
לבטל את כל החושים
מי שיש לו חוש לניגון וריקוד, מבין שבשעת הניגון מתבטלים כל החושים. לניגון יש טבע וכוח לבטל את כל חושי האדם, עד שאפילו אבל הנמצא בשיא אבלותו, עלול לשכוח את האבלות מרוב העונג שיש בניגון ובריקוד. אך חשוב לזכור: ניגונים וריקודים אינם מיועדים רק כדי להתענג בעולם הזה – זוהי עבודת ה' ממש.
לניגון יש כוח להביא את האדם עד כלות הנפש. כל תנועה ותנועה בניגון יש לה כוח לשבר ולעורר את הנפש, ולהמשיך אותה אחריה. יש ריקודים שאדם מגיע בהם לשברון לב וביטול הנפש, עד שהוא מוריד דמעות כמים ובוכה יותר מאשר באבלות.
מי שיודע לנגן ולשיר עם דיבורים, יודע לכוון בדיוק את משקל השיר ואת תנועת הניגון והריקוד, כך שכולם יהיו שייכים זה לזה בכיוון גדול. כאשר המילים, הניגונים והריקודים הולכים יחד במשקל אחד ובכוונה אחת, כל האיברים והגידים מזמרים ומתענגים מעוצמת הניגון. התענוג הזה אינו סתם תענוג, אלא תענוג ששובר את הלב ומנקה אותו מכל הפגמים. אין תענוג גדול מזה שאדם מתנקה מכל פגמיו, ומי שלא טעם זאת, אינו יודע כלל מהו תענוג.
החזרת כסא הכבוד לעולם
ה"שפת אמת" מביא על פרשת בשלח ושירת הים, יסוד עצום בשם המדרש:
"נכון כסאך מאז – מעולם אתה"
מתי אדם ממליך את ה'? מתי הוא מוריד את כסא הכבוד לעולם? בעת הבריאה, ובפרט לאחר חטא אדם הראשון, נסתרה הנהגתו של ה' והשכינה הסתלקה כביכול מן העולם. כסא הכבוד נעלם והסתלק מרקיע לרקיע בעקבות חטאי הדורות. העולם נראה כמו בור מלא נחשים ועקרבים, מקום שבו "ארץ ניתנה ביד רשע".
אך מתי חזר כסא הכבוד? אומר המדרש: רק על ידי ריקודים ושירים מחזירים את כסא הכבוד לעולם. רק בשירה וריקודים, כשאדם שר שירים של פסוקים, של תפילה ושל געגועים לה', הוא מתחיל להמליך את ה'. בשעת גאולת מצרים, כשאמרו ישראל שירה, פתאום ראו שאין נחשים, אין עקרבים ואין מצרים – הם לא קיימים בכלל. העבירות שבראנו אינן קיימות באמת מול כוחה של השירה.
נקודת האמת היחידה של האדם
מוסיף ה"שפת אמת" ומסביר את עניין "פרק שירה". כשבני ישראל שרו את שירת הים, הם זכו שכל הנבראים – דומם, צומח, חי ומדבר – שרו יחד איתם. כשאדם שר ומנגן, כל הבריאה כולה שרה איתו.
ה"שפת אמת" מגלה סוד נורא: הנקודה האמיתית היחידה שיש לאדם בחיים, המקום היחיד שבו מתגלה האמת הצרופה שלו – היא השירה והניגון.
כשאדם לומד תורה, ייתכן שהוא לומד בשביל עצמו. הוא רוצה להיות ראש ישיבה, דיין, או שיגידו שהוא למדן. אפילו כשהוא מתפלל, פעמים רבות יש לו פניות אישיות: הוא צריך כסף, הוא מבקש רפואה, או שהוא מכוון "אתה חונן לאדם דעת" כי הוא רוצה להיות חכם.
אבל המקום היחיד שבו אין שום פנייה אישית, שבו האדם לא חושב לקבל כבוד או כסף – זהו הניגון. כשאדם שר ומהלל לה', הוא פשוט מודה על עצם החיים. אדם יכול להיות שקוע בחובות ובקשיים, להרגיש שתמיד חסר לו, אך כשהוא מתחיל לשיר, הוא מודה לה' שהוא בכלל נושם. כפי שאומר הפסוק: "מה יתאונן אדם חי". כל זמן שאדם חי, הוא יכול לתקן ולהגיע עד אין סוף. לכן, נקודת השירה והריקודים היא נקודת האמת היחידה שיש לו.
סוד סעודת מלווה מלכה ותחיית המתים
על פי ה"חידושי הרי"ם", השירה והריקודים קשורים לסוד של סעודת מלווה מלכה ולעצם ה"לוז" – העצם שממנה עתיד האדם להיבנות בתחיית המתים.
אם היינו רוקדים ושרים באמת בסעודת מלווה מלכה, היינו יכולים ממש להחיות מתים. בשירה ובניגונים אפשר להחליף ולזכך את כל הגוף ממש, עד שיגיע לדרגת נשמה יחידה, כפי שיהיה לעתיד לבוא.
לכן, כשאדם שר זמירות שבת או מלווה מלכה, עליו לעשות זאת בדביקות וביראה. רוב הזמירות הללו נכתבו על ידי מקובלים גדולים, כל מילה וכל אות בהן מחושבת ויכולה לתקן פגמים עצומים שנעשו במשך כל השבוע.
ישנם אנשים שחושבים ששירת זמירות היא דבר משעמם, והם מעדיפים לדבר דברי חולין או להשמיע את חכמתם. אך האמת היא שבזמירות פועלים את כל הרפואות ואת כל הישועות! מסופר על אחד מגדולי החסידות שהיה לו ילד שנטה למות והיה ממש גוסס. כשאלו אותו מה לעשות, הוא אמר: "תגידו זמירות בכוונה!". הם שרו זמירות בכוונה, והילד, שהיה כבר על סף מוות, התרפא לחלוטין.
כשאדם שר את השירים והניגונים, הוא לא צריך לדבר על הכאבים שלו – עצם השירה מעבירה את הכאבים ופועלת ישועות ברוחניות ובגשמיות. המילה "שירה" היא מלשון "שורה" ומישור. כשאדם מתחיל לשיר ולנגן, מתחילים כל העניינים בחייו להתיישר, והוא זוכה להסיר את כל ההסתרות מעליו.
חלק 1 מתוך 3 — שיעור מס' 2096
הירשמו לניוזלטר
קבלו מאמרי תורה והתחזקות ישירות לתיבת הדואר שלכם